היינו 30 איש בתוך מטוס קל שנחת במצריים.

הפקיד בדלפק הדרכונים המצרי הסתכל בתדהמה שוב ושוב בתמונת הפספורט של חברנו ניסים ובחזרה אליו כלא מאמין למראה עיניו. מהפספורט הסתכלו אליו עיניה המחייכות של אראלה [אשתו].

כול הסבריו המגומגמים שהוא לקח מהשולחן בבוקר בטעות את הפספורט שלה במקום את שלו, נתקלו בפניו האטומות של המצרי שלא התעצל, יצא מתוך "הבודקה" וסימן באצבעו ריבוע דמיוני סביב לרגליו ואמר באנגלית רצוצה: "אתה אינך"!!! והכניס אותו לתא המעצר שבשדה התעופה של קהיר.

על  מצריים והפסח כמהפך פנימי כותבת לנו חכמת הקבלה:

כמו כול חגי ישראל המסמלים תהליך רוחני שמהותו חיבור. כך גם פסח והמצבים שבו הם תהליכים פנימיים– רגשיים העוברים על האדם בקשרים החברתיים שבינינו, במטרה להשיג בתוכם הרגשה של אגודה אחת. פרעה הוא האגו המפריע לנו לעשות זאת. היציאה ממנו  מלווה במכות חושך וחיפזון בגלל הקושי לצאת ממנו. בדרך היציאה אנחנו עוברים מדבר שהוא מצב נוסף של פירוד ביחסים, ועליו אנחנו מצליחים להתגבר רק הודות לקבלת התורה שהמאור שבה מתקן לנו את האגו ומכשיר אותנו להשיג את ארץ [רצון] ישר- אל ולהשליט בה קשר חברתי חדש.

את ניסים השארנו בשדה, והמשכנו בטיסה לאסואן, לא לפני שהתקשרנו חזרה לארץ שישלחו דחוף את הפספורט שלו לקהיר.

יחודו של הפסח הוא ביציאה שלנו מהרצון לקבל לעצמנו לעולם רוחני חדש ונאור שהערכים השולטים בו הם של השפעה ונתינה הנקראת נשמה.

כשיצאנו בבוקר מהמלון באסואן לאוטובוס  לקהיר, הופתענו למצוא אותו מחכה לנו בפתחו קורן מאושר.

מה שנשאר בעלטה עד היום היא השאלה, מה אפשר לו לעבור את כול הבדיקות בנתב"ג עם הפספורט של אשתו?