בתשובתי אנסה לכלול את השלבים שעוברת מדינת רווחה בת זמננו, את הבעיות העומדות בפניה, כיצד והאם בכלל ניתן להתמודד עימן. נכון לתקופותינו מדינת הרווחה נמצאת בעידן של צנע וצמצומים, ננסה להבין מהן הסיבות שהביאו אותה לאותה צנע, כמו הגלובליזציה, שינויי מדיניות פוליטיים וכלכליים, ומה הן ההשלכות במדינות הרווחה השונות. כמו כן נדון מה צופן העתיד מנקודת מבט של היום.

תהליך צמצום מדינת הרווחה החל בשנות ה-80 של המאה ה-21 כמו כן בתחילת שנות ה-2000 קיבל תאוצה נוספת. במדינות הקפיטליסטיות המפותחות כמו ארה״ב ואירופה נקטו הממשלות בצעדים שונים שנועדו לקצץ ולצמצם את תכניות הרווחה. המשותף לכל אותן המדינות היה, אימוץ התפישה הפוליטית הניאו-ליברלית.

הדעה הבולטת והרווחת היא, שמדיניות רווחה בהיקפה הרחב לא תוכל להתקיים לאורך זמן במשק שהפך להיות גלובלי עם תחרות גדולה. לפיכך, ימשיכו הצמצומים גם אם קיימת תחושה של חוסר ביטחון עבור הקבוצות הגדולות, החוששים שלא יוכלו לשמור על רמת חייהם. כמו כן זה עלול להכביד עוד יותר על החיים הקשים גם כך של קבוצות אוכלוסייה חלשות וליצור בעיות חברתיות רבות.

יש גם שחושבים אחרת, הטענה מנגד היא שאנחנו נמצאים בעידן של מעבר והסתגלות לנסיבות פוליטיות וכלכליות חדשות. אודות החידושים הטכנולוגיים הצמיחה תתאושש ותביא לשינוי בצמצומים שהונחתו קודם לכן.
במסגרת תהליך הגלובליזציה נפתח המשק הלאומי לעוד מדינות אשר מהוות כוח זר עבורה. התוצאה היא שכל מדינה חשופה לעוד מדינות וזה משפיע על כלכלתה, כמו כן השליטה של כל מדינה ומדינה הולכת ופוחתת. תהליך הגלובליזציה הובילו לדה-רגולציה אשר הובילה לצמצום ההסדרים שהגנו על ענפי ייצור שונים. כמו כן תהליך הדה-רגולציה הובילו להרעת התנאים והזכויות הסוציאליות של העובדים וערערו את ביטחונם. לצד תהליך הדה-רגולציה מתרחש תהליך הדה-אינדוסטריאליזציה אשר מביא עימו צמצום משמעותי בהיקף המגזר התעשייתי ובמספר העובדים המועסקים בו. התפתחות זו הובילה לנקיטת צעדים של המוניטריזם ולצמצום ושמירה של גירעונות קטנים בתקציבים הלאומיים.

האידאולוגיה הדומיננטית והכוחות הפוליטיים השולטים במשטרים הליברליים גילו עוינות כלפי מדיניות הרווחה. מגמה רווחת במדינות בעלות משטרי רווחה ליברליים היא מדיניות דה-קומודיפיקציה - צמצום אחריותה של המדינה לרווחת האוכלוסייה והחזרת תכניות הרווחה לשוק הפרטי. מגמה נוספת היא קיצוץ או ביטול של תשלומי הביטחון הסוציאלי.

קיימים שלושה משתנים עיקריים המשפיעים על תהליך קביעת המדיניות בנושאי הרווחה: ריכוז הכוח הפוליטי בידי הממשלה, תוצאות האלקטורליות והכוח המאורגן של הקואליציה. בכל מערכת פוליטית קיימת מידה מסוימת של חוסר ודאות בדבר נכונותו של מוקד כוח זה או אחר להטיל וטו על החלטה בנושא מדיניות הרווחה. אך על פי הרוב הנכונות להטיל וטו אינה מקרית, אלא קדורה למבנה הכוחות הפוליטיים המיוצגים בבית המחוקקים ולאינטרסים שהם מייצגים. הבעייתיות כאן היא שהממשלה נאלצת להתפשר עם מוקדי הכוח הללו. ככל שכוחה של הממשלה גדול יותר כך נוטים לקבל מדיניות מצמצמת יותר.

הביקורת מצד הקפיטליסטים על "מדינת הרווחה" היא שהיא כשלה וצריך להפוך את כל היסודות, כדי למצות את מלוא הפוטנציאל והשפע שהטכנולוגיה ה"פוסט־מודרנית" מסוגלת להציע.

מילון המהפכה בעברית פשוטה:

 

 

אבל זה לא היה ממש כישלונה של מדינת הרווחה, היא הושחתה ונהרסה על ידי ההשתלטות הלא־דמוקרטית של יזמי ההון הפרטי, שניצלו את כוחם הרב בדרכים שידעו לאכוף את החוק, נהרסה התשתית הלאומית והחברתית של המדינה הסוציאל־דמוקרטית, הקפיטליזם מביא לשקיעת האומה, שאיבדה את בסיס הסולידריות שלה, לתוך הפערים והבקעים שנוצרו על ידה.

בכל הנוגע לעתידה של מדינת הרווחה, הדעות רבות וחלוקות.
הצד הפסימי יותר נתמך במחקר שנערך בשנות ה-80, בו סקרו את התפתחות ״מדינת הרווחה״ בארה״ב. המחקר ניסה לבדוק האם קיימת האפשרות לקיומה של מדיניות רווחה בעתיד. הרושם שהשאיר המחקר הוא שהסיכויים לכך קלושים מאד ושמרבית ההצעות לשינויים בדפוסי פעולתה של מדיניות זו, שהעלו הוגי-דעות, בעלי מקצוע וחוקרים בתחום הרווחה יובילו למעשה לחיסולה.
מדוע? כיוון שקיימת חוסר יכולת עקרונית של הממשלה לטפל בהצלחה במגוון רחב של בעיות ונושאים, ובכללם התמודדות עם בעיות חברתיות, ושהמקום הראוי ביותר לעיסוק בהן הוא השוק החופשי. כמו כן מימון ההסדרים והתכניות החברתיות המתחייבות מקיומה של ״מדינת רווחה״ מסכן את היציבות הכלכלית של המדינה ואת כושר הצמיחה שלה ופוגע ביכולתה להתחרות בזירה הבינלאומית ולגייס השקעות חיצוניות, שזהו מרכיב חשוב להתפתחות כלכלתה של המדינה בעידן הגלובלי.

כמו כן, כרסום בתמיכה הציבורית ב״מדינת הרווחה״, הנובע מסיבות שונות ובכללן הסירוב לשאת בעול המסים הכבד המחויב מקיום שירותים חברתיים מקיפים ויקרים ואי האמון ביכולת התפקוד של הממשלה. משמע שמדיניות רווחה לא ניתנת למימוש.

הצד אופטימי יותר, הרואה שכן יכולה להתקיים מדינת רווחה גם בעתיד, אם כי עליה להיות מותאמת באופן מוצלח יותר, תוך התאמת דרכי פעולה ותכניות, שלא כמו שנעשה עד כה. סוג אחד של התאמה הוא ״העדכון״ - הנועד להתאים את התכניות הקיימות לשינויים החברתיים ולשינויים בנורמות החברתיות שהתרחשו עם הזמן. המטרה היא להגביר את היעילות של התכניות ולהפכן לרגישות יותר ומוכנות להתייחס ביתר הבנה לצרכים שהשתנו ולדרישות של הציבור.

ישנן מספר ואפשרויות להכנת שינויים או רפורמה במדיניות הרווחה על מנת להתאימה למציאות החדשה שהתפתחה. בניהן, הפרטת תוכניות הרווחה, כלומר החזרתן לידי שוק הפרטי, כמו גם צמצום ההוצאות הציבוריות לתכניות הרווחה, ורענון המדיניות והתאמתה לרוח הזמנים וליעדים השונים שמציבה המציאות. אך הניסיונות להחזיר את התכניות לאחריותו של השוק החופשי הם לא רק נסיגה בתהליך התפתחותה של מדינת הרווחה אלא גם צמצום תחום האחריות של המדינה לרווחת תושביה. ואולם, ייתכן כי זו האבולוציה שתדרך על מנת לאפשר מקום לרעיונותיה הרחבים יותר לשגשג ולהימנע מגורמים מודרניים בולמי התפתחות.

נותר לומר, שעתידה של מדינת הרווחה יכול להצליח ובגדול אילו תקום לה תנועה, שתעלה מתוך העם, בעקבות מנהיגות שחשה חובה מוסרית ותחושת שליחות, שתיקח על כתפייה את האחריות להקים מערכת סוציאל־דמוקרטית חדשה על כל מרכיביה החברתיים, הלאומיים, החינוכיים הכלכליים והפוליטיים. תנועה זו תצטרך אמנם לשדרג את התנאים ולהתאים את השימוש במנגנונים כלכליים חכמים יותר, מבוססי טכנולוגיה מתוחכמת, ותהיה גם מבוקרת היטב מבחינה אידאולוגית, ומוסריות, ותעמוד איתנה מאחורי המטרות שאותן היא משרתת. ייתכן שאז, תוכל לקום לה מדינת רווחה מעודכנת ומתאימה לעידן הגלובלי.

 

 המודל האמריקאי הינו מודל ליברליסטי-קפיטליסטי, שעקרון החירות עומד ביסודו. ישנן שתי גישות עיקריות שבאמצעותן אמריקאים מארגנים את דעותיהם בנוגע לנושאים ציבוריים, הגישה השמרנית והגישה הליברלית.

הגישה השמרנית דוגלת בחברה שבה השווקים חופשיים ככל האפשר מהתערבות. לתפיסתם, זוהי הדרך להשגת לתוצאות טובות יותר מחברה שמשאביה מאורגים ומתפרסים באמצעות מנגנונים מחוץ לשוק. השגשוג יהיה גדול יותר, כאשר מסתמכים ככול האפשר על משאביהם של אנשים ושימוש מועט ככל האפשר בכלי הממשל המודרני אשר מזיקים לחברה טובה. אותם כלים ממשלתיים, לטענת השמרנים, בזבזניים ולא יעילים משום שהם פועלים בסביבה שאין בה משמעת שוק. הם סוברים כי ממשלה קטנה יותר היא ממשלה טובה יותר.

הגישה הליברלית דוגלת בפעולות ציבוריות אשר סוללות את הדרך להצלחה כלכלית של פרטים ועסקים, על ידי יצירת מסגרות עבודה חוקיות ורגולטוריות שהשוק תלוי בהן ובאמצעות השקעה בתשתיות והון אנושי. במודל הליברלי, השווקים פורחים ויש שגשוג, כשהממשלה מקבלת בחירות אסטרטגיות לפי האינטרס הציבורי.

אין השקפה המנוגדת להשקפת מדינת הרווחה, יותר מההשקפה השמרנית. בעוד מדינת הרווחה מכירה בחשיבות של סיוע הדדי ואיגום משאבים לטובת הכלל, תסיט ההשקפה השמרנית את הסיכונים אל הפרט ותגביר את אחריותו לרווחתו.

ואולם, בניגוד להשקפה השמרנית, ההשקפה הליברלית מקדמת חשיבה לא-אידאולוגית, והביטוי לכך הוא שתומכי הגישה הליברלית לא יצרו מוסדות שיבטאו ישירות השקפה ליברלית בנוגע למדינה. אולי מפני שתומכי מדינת הרווחה לא הטרידו עצמם במטרות המדינה, משום שראו כמובנת מאליה את העובדה שארצות הברית התקדמה במדיניות הרווחה החברתית ותמשיך לשגשג, כך שמשאבים עבור תוכניות חברתיות ימשיכו להיות זמינים. לעומת זאת, השקפת העולם השמרנית קודמה בהצלחה ברמת המדינה והלאום בידי תשתית של אגודות, צוותי חשיבה, עיתונאים ואמצעי תקשרות אחרים...

האמקיראים הקימו את המדינה על עקרונות החירות ויסודות הקפיטליזם. שירותי הרווחה שניתנים במדינת רווחה קפיטליסטית אינם מבטיחים ערך הוגן של חירויות פוליטיות, ואף על פי שהיא מספקת רשת ביטחון מינימלית, היא מאפשרת פערים עצומים בבעלות על נכסים ואינה מקבלת עקרון חלוקה המבוסס על הדדיות. במילים אחרון, ערך השיוויון מתגמד לעומת ערך החירות, אך כתוצאה מזה גם חירות הפרט נפגעת.

מחקרים מודרנים מראים כי המדד המטריאליסטי לרווחה אינו מספק, ואושרו של אדם נמדד גם במדדים פוסט מטריאליסטיים, כמו יחסים חברתיים ומשפחתיים, כמו תרבות, תחושת שייכות ועוד. וכאן נגלית חולשתו של הקפיטליזם. כאשר מדדי הטוב נעצרים בערכים מטריאליסטיים, סופה של גישה חברתית זו להבלם אל מול צרכים חברתיים עמוקים יותר שלא מסופקים במודל זה. במציאות שבה אין תחושת קהילתיות, שייכות, ערבות הדדית, בסופו של דבר העם יחוש במחסור וידרוש ערכים גבוהים יותר.

מודלים סוציאל-דמוקטיים מאופיינים במטרות סוציאליות כמו ביטול ההבדלים המעמדיים, יצירת חברה שיוויונית, שמקנה לכל אדם הזדמנות שווה ושואפת להשתמש בכוח של ההתאגדות וההתאחדות על מנת להטיב עם כל אחד ואחד מהפרטים שבחברה.

מדינות סקנדינביה הסוציאל דמוקרטיות מציגות יישום יוצא דופן ואוטופי של מודל מדינת רווחה. במטרה ליצור סולידריות חברתית, בין קבוצות שונות באוכלוסייה ובין סטטוסים שונים, ישנו נטל מס גבוה, ושירותים ציבוריים ותשלומי העברה נדיבים. איגודים מקצועיים מכתיבים שכר מינימום גבוה בכל המקצועות ותנאים תעסוקתיים טובים מאוד. קרנות הון ציבוריות אוחזות ברוב ההון הפיננסי ומביאות לכך שרוב רווחי ההון מושקעים בהגדלת הפנסיות. יתרה מכן, המדינה היא האחראית על מערכות החינוך הבריאות ותשתיות מרכזיות אחרות, בהן משרישה את הגישה הסוציאליסטית.

מדינת הרווחה מבקשת לספק צרכים משותפים לאדם באשר היותו אדם. זוהי גישה מוסרית והומנית של צדק פוסט-מטריאליסטי. אושרו של אדם לא נמדד לפי הכנסותיו בלבד, אלא גם בקנה מידה חברתי, רגשי, ערכי, פוסט מטריאלי.