המודל האמריקאי הינו מודל ליברליסטי-קפיטליסטי, שעקרון החירות עומד ביסודו. ישנן שתי גישות עיקריות שבאמצעותן אמריקאים מארגנים את דעותיהם בנוגע לנושאים ציבוריים, הגישה השמרנית והגישה הליברלית.

 

הגישה השמרנית דוגלת בחברה שבה השווקים חופשיים ככל האפשר מהתערבות. לתפיסתם, זוהי הדרך להשגת לתוצאות טובות יותר מחברה שמשאביה מאורגים ומתפרסים באמצעות מנגנונים מחוץ לשוק. השגשוג יהיה גדול יותר, כאשר מסתמכים ככול האפשר על משאביהם של אנשים ושימוש מועט ככל האפשר בכלי הממשל המודרני אשר מזיקים לחברה טובה. אותם כלים ממשלתיים, לטענת השמרנים, בזבזניים ולא יעילים משום שהם פועלים בסביבה שאין בה משמעת שוק. הם סוברים כי ממשלה קטנה יותר היא ממשלה טובה יותר.

 

הגישה הליברלית דוגלת בפעולות ציבוריות אשר סוללות את הדרך להצלחה כלכלית של פרטים ועסקים, על ידי יצירת מסגרות עבודה חוקיות ורגולטוריות שהשוק תלוי בהן ובאמצעות השקעה בתשתיות והון אנושי. במודל הליברלי, השווקים פורחים ויש שגשוג, כשהממשלה מקבלת בחירות אסטרטגיות לפי האינטרס הציבורי.

 

אין השקפה המנוגדת להשקפת מדינת הרווחה, יותר מההשקפה השמרנית. בעוד מדינת הרווחה מכירה בחשיבות של סיוע הדדי ואיגום משאבים לטובת הכלל, תסיט ההשקפה השמרנית את הסיכונים אל הפרט ותגביר את אחריותו לרווחתו.

 

ואולם, בניגוד להשקפה השמרנית, ההשקפה הליברלית מקדמת חשיבה לא-אידאולוגית, והביטוי לכך הוא שתומכי הגישה הליברלית לא יצרו מוסדות שיבטאו ישירות השקפה ליברלית בנוגע למדינה. אולי מפני שתומכי מדינת הרווחה לא הטרידו עצמם במטרות המדינה, משום שראו כמובנת מאליה את העובדה שארצות הברית התקדמה במדיניות הרווחה החברתית ותמשיך לשגשג, כך שמשאבים עבור תוכניות חברתיות ימשיכו להיות זמינים. לעומת זאת, השקפת העולם השמרנית קודמה בהצלחה ברמת המדינה והלאום בידי תשתית של אגודות, צוותי חשיבה, עיתונאים ואמצעי תקשרות אחרים...

 

האמקיראים הקימו את המדינה על עקרונות החירות ויסודות הקפיטליזם. שירותי הרווחה שניתנים במדינת רווחה קפיטליסטית אינם מבטיחים ערך הוגן של חירויות פוליטיות, ואף על פי שהיא מספקת רשת ביטחון מינימלית, היא מאפשרת פערים עצומים בבעלות על נכסים ואינה מקבלת עקרון חלוקה המבוסס על הדדיות. במילים אחרון, ערך השיוויון מתגמד לעומת ערך החירות, אך כתוצאה מזה גם חירות הפרט נפגעת.