באתר תוכלו למצוא תכנים על מדיניות הרווחה של זמננו, את הבעיות העומדות בפניה, כיצד והאם בכלל ניתן להתמודד עימן. נכון לתקופותינו מדינת הרווחה נמצאת בעידן של צנע וצמצומים, ננסה להבין מהן הסיבות שהביאו אותה לאותה צנע, כמו הגלובליזציה, שינויי מדיניות פוליטיים וכלכליים, ומה הן ההשלכות במדינות הרווחה השונות. כמו כן נדון מה צופן העתיד מנקודת מבט של היום.

תהנו...

מחקרים מודרנים מראים כי המדד המטריאליסטי לרווחה אינו מספק, ואושרו של אדם נמדד גם במדדים פוסט מטריאליסטיים, כמו יחסים חברתיים ומשפחתיים, כמו תרבות, תחושת שייכות ועוד.

כאן נגלית חולשתו של הקפיטליזם. כאשר מדדי הטוב נעצרים בערכים מטריאליסטיים, סופה של גישה חברתית זו להבלם אל מול צרכים חברתיים עמוקים יותר שלא מסופקים במודל זה. במציאות שבה אין תחושת קהילתיות, שייכות, ערבות הדדית, בסופו של דבר העם יחוש במחסור וידרוש ערכים גבוהים יותר.

מודלים סוציאל-דמוקטיים מאופיינים במטרות סוציאליות כמו ביטול ההבדלים המעמדיים, יצירת חברה שיוויונית, שמקנה לכל אדם הזדמנות שווה ושואפת להשתמש בכוח של ההתאגדות וההתאחדות על מנת להטיב עם כל אחד ואחד מהפרטים שבחברה.

מדינות סקנדינביה הסוציאל דמוקרטיות מציגות יישום יוצא דופן ואוטופי של מודל מדינת רווחה. במטרה ליצור סולידריות חברתית, בין קבוצות שונות באוכלוסייה ובין סטטוסים שונים, ישנו נטל מס גבוה, ושירותים ציבוריים ותשלומי העברה נדיבים. איגודים מקצועיים מכתיבים שכר מינימום גבוה בכל המקצועות ותנאים תעסוקתיים טובים מאוד. קרנות הון ציבוריות אוחזות ברוב ההון הפיננסי ומביאות לכך שרוב רווחי ההון מושקעים בהגדלת הפנסיות. יתרה מכן, המדינה היא האחראית על מערכות החינוך הבריאות ותשתיות מרכזיות אחרות, בהן משרישה את הגישה הסוציאליסטית.

מדינת הרווחה מבקשת לספק צרכים משותפים לאדם באשר היותו אדם. זוהי גישה מוסרית והומנית של צדק פוסט-מטריאליסטי. אושרו של אדם לא נמדד לפי הכנסותיו בלבד, אלא גם בקנה מידה חברתי, רגשי, ערכי, פוסט מטריאלי.

 

 

בתשובתי אנסה לכלול את השלבים שעוברת מדינת רווחה בת זמננו, את הבעיות העומדות בפניה, כיצד והאם בכלל ניתן להתמודד עימן. נכון לתקופותינו מדינת הרווחה נמצאת בעידן של צנע וצמצומים, ננסה להבין מהן הסיבות שהביאו אותה לאותה צנע, כמו הגלובליזציה, שינויי מדיניות פוליטיים וכלכליים, ומה הן ההשלכות במדינות הרווחה השונות. כמו כן נדון מה צופן העתיד מנקודת מבט של היום.

המודל האמריקאי הינו מודל ליברליסטי-קפיטליסטי, שעקרון החירות עומד ביסודו. ישנן שתי גישות עיקריות שבאמצעותן אמריקאים מארגנים את דעותיהם בנוגע לנושאים ציבוריים, הגישה השמרנית והגישה הליברלית.

 

הגישה השמרנית דוגלת בחברה שבה השווקים חופשיים ככל האפשר מהתערבות. לתפיסתם, זוהי הדרך להשגת לתוצאות טובות יותר מחברה שמשאביה מאורגים ומתפרסים באמצעות מנגנונים מחוץ לשוק. השגשוג יהיה גדול יותר, כאשר מסתמכים ככול האפשר על משאביהם של אנשים ושימוש מועט ככל האפשר בכלי הממשל המודרני אשר מזיקים לחברה טובה. אותם כלים ממשלתיים, לטענת השמרנים, בזבזניים ולא יעילים משום שהם פועלים בסביבה שאין בה משמעת שוק. הם סוברים כי ממשלה קטנה יותר היא ממשלה טובה יותר.

 

הגישה הליברלית דוגלת בפעולות ציבוריות אשר סוללות את הדרך להצלחה כלכלית של פרטים ועסקים, על ידי יצירת מסגרות עבודה חוקיות ורגולטוריות שהשוק תלוי בהן ובאמצעות השקעה בתשתיות והון אנושי. במודל הליברלי, השווקים פורחים ויש שגשוג, כשהממשלה מקבלת בחירות אסטרטגיות לפי האינטרס הציבורי.

 

אין השקפה המנוגדת להשקפת מדינת הרווחה, יותר מההשקפה השמרנית. בעוד מדינת הרווחה מכירה בחשיבות של סיוע הדדי ואיגום משאבים לטובת הכלל, תסיט ההשקפה השמרנית את הסיכונים אל הפרט ותגביר את אחריותו לרווחתו.

 

ואולם, בניגוד להשקפה השמרנית, ההשקפה הליברלית מקדמת חשיבה לא-אידאולוגית, והביטוי לכך הוא שתומכי הגישה הליברלית לא יצרו מוסדות שיבטאו ישירות השקפה ליברלית בנוגע למדינה. אולי מפני שתומכי מדינת הרווחה לא הטרידו עצמם במטרות המדינה, משום שראו כמובנת מאליה את העובדה שארצות הברית התקדמה במדיניות הרווחה החברתית ותמשיך לשגשג, כך שמשאבים עבור תוכניות חברתיות ימשיכו להיות זמינים. לעומת זאת, השקפת העולם השמרנית קודמה בהצלחה ברמת המדינה והלאום בידי תשתית של אגודות, צוותי חשיבה, עיתונאים ואמצעי תקשרות אחרים...

 

האמקיראים הקימו את המדינה על עקרונות החירות ויסודות הקפיטליזם. שירותי הרווחה שניתנים במדינת רווחה קפיטליסטית אינם מבטיחים ערך הוגן של חירויות פוליטיות, ואף על פי שהיא מספקת רשת ביטחון מינימלית, היא מאפשרת פערים עצומים בבעלות על נכסים ואינה מקבלת עקרון חלוקה המבוסס על הדדיות. במילים אחרון, ערך השיוויון מתגמד לעומת ערך החירות, אך כתוצאה מזה גם חירות הפרט נפגעת.